פסק-דין בתיק ת"א 4901-05

פתח דבר

התובע (להלן - הבנק) הגיש ללשכת ההוצאה לפועל בפר סבא בקשה לביצוע שטר חוב בחתימת הנתבעים ע"ס 69,914 ש"ח (להלן - שטר החוב) בתיק הוצל"פ 2-05-05835-17 (להלן - תיק ההוצל"פ). הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע השטר. ההתנגדות התקבלה וניתנה להם רשות להתגונן, כאשר נקבע שהתצהיר התומך בבקשה ישמש ככתב הגנה. הנתבעים הגישו הודעה לצד ג'.

טענות הבנק

ביום 31.3.91 חתמו הנתבעים על הסכם הלוואה, ולפיו לוו מהבנק סך של 100,000 ש"ח. לשם הבטחת החוב נרשמה משכנתא על דירת הנתבעים ברח' הפלמ"ח 16, בני ברק (להלן - הדירה). כמו כן נמסר לבנק שטר החוב כבטוחה נוספת לפרעון החוב. בגין יתרת חוב שנותרה הגיש הבנק במסגרת תיק ההוצל"פ בקשה לביצוע שטר החוב בסכום יתרת החוב, נכון ליום 1.3.05.

טענות הנתבעים

הנתבעים טוענים, כי שטר החוב הוגש כבר בעבר לביצוע. הנתבעים הגישו התנגדות, ואז הבנק חזר בו מתביעתו והסכים לסגירת אותו תיק הוצל"פ קודם וביטול כל ההליכים שננקטו במסגרתו. הסכם פשרה זה מהווה מעשה בית דין, ועל כן לא יכול הבנק לשוב ולתבוע את הנתבעים מכח שטר החוב. האמור בשטר החוב, ולפיו רשאי הבנק לשוב ולתבוע מכוחו, מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד.

הנתבעים טוענים עוד, כי שילמו לבנק סכומים רבים על חובם בגין הלוואה, אשר נטלו מהבנק (להלן - ההלוואה). תשלומים רבים, ששולמו על ידי הנתבעים לבנק, לא נרשמו בספרי הבנק.

עוד מוסיפים הנתבעים וטענים, כי בשל פיגורים בביצוע תשלומי פרעון ההלוואה מונתה בשנת 1998 צד ג' ככונסת נכסים למכירת הדירה (להלן - כונסת הנכסים). הדירה נמכרה על ידי כונסת הנכסים, ותמורת המכירה הועברה לבנק. הסכום שהועבר לבנק עולה על סכום החוב עפ"י שטר החוב. עם העברת הכספים לבנק חוסל חובם של הנתבעים לבנק.

ההודעה לצד ג'

הנתבעים הגישו הודעה לצד ג' נגד כונסת הנכסים. בהודעה נטען, כי כונסת הנכסים מונתה במהלך שנת 2000 לשם מכירת דירת הנתבעים, עליה היו רשומות שתי משכנתאות, האחת לטובת הבנק, והאחרת לטובת בנק טפחות בע"מ (להלן - בנק טפחות). מכירת הדירה בוצעה על ידי כונסת הנכסים בחודש יוני 2000. תמורת המכירה היתה אמורה לכסות יתרת החוב בגין שתי המשכנתאות. בהתאם לכך היו הנתבעים סבורים עד לשנת 2004, כי תמורת מכירת הדירה כיסתה את מלוא החוב לשני הבנקים. בשנת 2004 הוגשו נגד הנתבעים שתי תביעות, האחת על ידי בנק טפחות והאחרת ע"י הבנק.

לאחר בירור שערכו הנתבעים, התברר כי התנהלותה של כונסת הנכסים היא זו שגרמה לכך שנותרו לנתבעים יתרות חוב לשני הבנקים.

לטענת הנתבעים, חרף היותם זכאים לפטור ממס שבח בגין מכירת הדירה, שילמה כונסת הנכסים כספים למס שבח מתוך תמורת הדירה בגין עסקת המכירה. כונסת הנכסים כלל לא פנתה לנתבעים על מנת שישתפו עימה פעולה בהגשת בקשה לפטור ממס שבח, ותחת זאת העבירה למס שבח ביום 6.11.00 סך של 7,367 ש"ח מתוך התמורה שהתקבלה עבור הדירה. סכום זה היה אמור להיות מועבר לשני הבנקים ולהיזקף על חשבון יתרת החובות.

לנתבעים היה הסדר תשלומים עם עיריית בני ברק (להלן - העיריה), במסגרתו נפרס חובם לעיריה לתשלומים, שבעת המכירה היו במהלך ביצועם. לטענת הנתבעים, מבלי שהודיעה להם על כך מראש, העבירה כונסת הנכסים לעיריה סך של 12,785 ש"ח ביום 22.11.00. גם סכום זה היה אמור להיות מועבר הבנקים ולהיזקף על חשבון יתרת החובות.

עוד נטען על ידי הנתבעים, כי ביום 23.4.98 העבירו למשרדה של כונסת הנכסים סך של 10,000 ש"ח, אותו היתה צריכה כונסת הנכסים אמורה להעביר לבנק על חשבון החוב. כפי שעולה מרישומי הבנק סכום זה לא הועבר על ידי כונסת הנכסים לבנק.

טענות כונסת הנכסים

לטענת כונסת הנכסים, היא פעלה במסגרת תפקידה על פי הוראות ראש ההוצל"פ ובשקיפות מלאה מול הנושים המובטחים - הבנקים, ועשתה ככל יכולתה על מנת למזער נזקי הנתבעים לנוכח אי הבהירות שנוצרה בכל הקשור לחלוקת כספי קופת כינוס הנכסים בין הבנקים.

כונסת הנכסים טוענת, כי התשלום למס שבח בוצע, לאחר שפנתה בעל פה ובכתב לנתבעים. כונסת הנכסים אף פנתה בעניין זה בבקשה לראש ההוצל"פ, שיסמיך אותה לחתום על בקשה לפטור ממס שבח במקום הנתבעים, אך בקשה זו נדחתה על ידי ראש ההוצל"פ.

עוד טוענת כונסת הנכסים, כי התשלום לעיריה בוצע בעטיה של דרישה מהעיריה לתשלום החוב ולצורך קבלת אישור מהעיריה לצורך רישום העברת הזכויות בדירה לרוכשיה והשלמת העיסקה וכינוס הנכסים.

כל התשלומים לבנק, שהועברו באמצעות כונסת הנכסים, הועברו - לטענת כונסת הנכסים - לבנק.

דיון והכרעה

  תביעה חוזרת על פי שטר החוב

אין מחלוקת כי ביום 10.11.04, נתן כב' הרשם (כתארו אז) איל באומגרט, תוקף של החלטה להסכם פשרה שנערך בין הבנק ובין הנתבעים והערבים לשטר, לפיו ייסגר תיק ההוצאה לפועל שנפתח בעניינם. עם זאת, אין בכך כדי למנוע מהבנק הגשת בקשה מחודשת לביצוע השטר, וזאת בניגוד לטענת הנתבעים. בהסכם הפשרה סוכם על סגירת התיק. זאת ותו לאו. אין בהסכם כל ויתור על חוב זה או אחר או קביעה כלשהי אחרת לגופו של ענין. נהפוך הוא. בהסכם הפשרה נאמר: